Vayedaber

Eirouvine

Daf 44b

משנה: 44b שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירֵב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָֽתְנוּ אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אֶחָד שָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב. שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:

Traduction

Si quelqu’un de la partie extérieure a oublié de poser l’eruv, l’intérieure sera permise et l’extérieure interdite. Si quelqu’un de l’intérieur a oublié l’eruv, les 2 cours seront interdites. Si pour les 2 cours l’eruv est placé en un seul lieu (externe), et qu’un habitant, soit de l’intérieur, soit de l’extérieur, l’ait oublié, les 2 cours sont interdites. Si chaque cour est à un particulier, il n’est pas besoin d’eruv.

Pnei Moshe non traduit

שכח אחד מן החיצונה ולא עירב. הוי כעירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה שזה שלא עירב אוסר על בני חצרו והפנימית מותרת שהיא בהיתרה עומדת והחיצונה אסורה ואם אחד מן הפנימית שכח ולא עירב הוה כעירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שאותו שלא עירב אוסר על בני חצרו והן עוברין על החיצונה ולפיכך שתיהן אסורות:

נתנו עירובן במקום אחד. כגון שעשו שתיהן עירוב אחד והניחו העירוב בהחיצונה וקרי לה מקום אחד מפני ששתיהן משתמשות לה שהפנימית עוברת דרך עליה ושכח אחד מהן ולא עירב בין שהוא מן הפנימית ובין שהוא מן החיצונה שתיהן אסורות לפי שעכשיו אין הפנימית יכולה להסתלק עצמה ולהסגיר את פתחה ולטלטל בחצרה דהא ליתא לעירובה גבה. וא''כ היא אסורה לטלטל במקומה וכשהפנימית אסורה במקומה אסורה גם החיצונה. אבל אם היו נותנין העירוב בפנימית החיצונה הוא דמתסרא בשכחה של אחד מן הפנימית ואין הפנימית מיתסרא בשכחה של אחד מן החיצונה דהא הפנימית אחדא לדשא ומשתמשא:

ואם היו החצירות של יחידים. שאין דר בכל אחת אלא אחד א''צ לערב זע''ז וכדי שלא יאסור הפנימי על החיצון חבירו. אלא כל אחד משתמש בחצרו ואין הפנימי אוסר על החיצון אע''פ שיש לו דריסת הרגל עליו משום דרגל המותרת במקומה הויא וקא סתים לה הכא כהת''ק שרגל המותרת אינה אוסרת:

הלכה: פיס'. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה כול'. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב. הַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה שֶׁלֹּא עֵירְבָה. וְהַפְּנִימִית אֲסוּרָה שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירֵב. הַפְּנִימִית אֲסוּרָה שֶׁלֹּא עֵירְבָה. וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירֵב. נִיחָא הַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה שֶׁלֹּא עֵירְבָה. הַפְּנִימִית לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. הֲרֵי לֹא נָֽתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אָסוּר. אֶלָּא שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. הֲרֵי אֵין כָּאן דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. אָמַר רִבִּי יָסָא. מִכֵּיוָן שֶׁנָּֽתְנוּ בְּמָקוֹם אֶחָד נַעֲשׂוּ כּוּלָּן רְשׁוּת אַחַת.

Traduction

Au cas d’oubli dont parle la Mishna (§ 10), les 2 sont interdites: si quelqu’un de la partie extérieure a oublié de poser l’eruv, cette partie est interdite en raison de cet oubli, et l’intérieure sera interdite en raison de ce que l’eruv a été posé en une place défendue (au dehors); de même, si quelqu’un de la partie intérieure l’a oublié, cette partie sera interdite en raison de l’oubli, et l’extérieure sera interdite pour cause du mauvais placement de l’eruv, que le passage des habitants rend interdit. Or, en cas de pose de l’eruv dans la partie intérieure, pourquoi sont-elles interdites toutes deux? L’extérieure seule devrait être interdite en raison de l’oubli commis, non l’intérieure, dont on ne peut pas dire que l’eruv occupe une place défendue? Et l’on ne saurait non plus dire qu’il s’agit d’un passage interdit, car c’est inapplicable à l’intérieure? En effet, dit R. Yassa, la raison est que, par suite du placement de l’eruv en un seul endroit, les 2 parties (intérieure et extérieure) ne forment qu’un bien et l’oubli commis à l’égard de l’extérieure se reporte aussi sur l’intérieure, de façon à l’interdire.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' יוסה דר''ע היא. הא דקתני בבבא דסיפא דרישא שאם עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שתיהן אסורות אליבא דר''ע היא דאיהו ס''ל דריסת הרגל שיש להפנימית על החיצונה אוסרת אותה ואפי' עירבה החיצונה נאסרת מחמת הפנימית שלא עירבה ודריסת רגלה עליה. ואע''ג דר''ע ס''ל אפי' רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה כדקתני עירבה זו לעצמה וכו' ס''ל לר' יוסה דמפרשינן הכל אליבא דר''ע ולא זו אף זו קאמר לא זו דרגל האסורה במקומה אוסרת אלא אף זו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה:

Eirouvine

Daf 45a

משנה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מִעָֽרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד:

Traduction

Si entre 2 cours il y a une ouverture de 4 palmes carrés, à moins de 10 palmes de terre, on peut, soit poser l’eruv pour chaque cour à part, soit les joindre. Si l’interstice a moins de 4 palmes carrés, ou s’il est à plus de 10 palmes en hauteur, on posera l’eruv 2 fois, sans les joindre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' חלון שבין שתי חצרות. והוא רחב ארבעה על ארבעה ובתוך עשרה טפחים מלמטה ומפרש בגמ' דלאו דוקא שכולו בתוך עשרה אלא אפי' כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך י' דמדהדר תני בסיפא פחות מד' על ד' או למעלה מי' וכו' הא ממילא ידעינן לה מהרישא אלא הא קמ''ל דברישא אפילו מקצתו בתוך עשרה הוא:

מערבין שנים. זו לעצמה וזו לעצמה וכל אחת בפני עצמה היא שמותרת:

ואם רצו. לערב עירוב אחד שיהיו מותרין לטלטל מזו לזו מערבין דהואיל שהחלון שביניהן מקצתו בתוך י' והוא רחב ד' על ד' ניחא תשמישתא דידהו אהדדי:

פחות מד' על ד'. לאו כפתח הוא שאינו כמקום חשוב או שהיא כולו למעלה מי' הואיל ואין מהחלל כלום בתוך העשרה לאו פתח הוא ומערבין שנים שאפי' לא יהיה כל גובה הכותל יותר מי' מחיצה מעלייתא היא ואין מערבין אחד ואסורות זע''ז להשתמש דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורין וסדקין וכל זה דוקא בחלון שבין ב' חצרות אבל בחלון שבין ב' בתים אפי' היה למעלה מעשרה אם רצו מערבין א' דביתא כמאן דמליא דמי והוא שיהיה בו ד' על ד' וכן בחלון שבין בית לעלייה ואף על פי שאין ביניהם סולם ויש בו ד' על ד' אם רצו מערבין עירוב אחד:

הלכה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת כול'. הַסְּרִיגִים מְמַעֲטִין בָּהּ לְעִנְיַין שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְיַין חֲזָקוֹת אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. קַשׁ וְתֶבֶן אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. עָפָר וּצְרוֹרוֹת מְמַעֲטִין בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עָלוּ בָהּ עֲשָׂבִים אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ.

Traduction

Les treillis de fenêtres, ou ouvertures, ayant une mesure de 4 palmes carrés, devront être réduits au point de vue shabatique, de façon à poser 2 eruv; mais il ne sera pas nécessaire de réduire cet espace, au point de vue de la possession (si l’ouverture est assez grande pour laisser passer la tête). S’il y a de la paille, ou du chaume (ce qui ne bouche pas), il est inutile de réduire l’espace; mais il le faut pour de la terre, ou des pierres (qui encombrent). De même, dit R. Yossa ou R. Aboun, si de l’herbe y a poussé, on n’aura pas à réduire l’espace.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הסריגים. שעושין לפני החלונות כעין מחיצה שתי וערב:

ממעטין בה. לענין שבת שאם היה רחב ד' על ד' ועשה סריגין אפי' במקצתו ממעטין מכשיעור ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

אבל לא לענין חזקות. שאם החזיק בחלון שבכותלו לפני חצר חבירו וכדתנן בפ' חזקת הבתים שלחלון הצורות וזהו שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה ואין בעל החצר יכול לבנות כנגד החלון ואם עשה סריגים לפניו אין ממעטין מכשיעור ומפני שיכול הוא להסיר הסריגים משם בכל עת שירצה וא''נ מפני שיכול לראות לחצר חבירו דרך הסריגים. ומשהחזיק בזה הוי חזקה אבל לענין שבת ממעטין שאין יכול להסירם בשבת ולא ניחא תשמישתא:

קש ותבן. שנתנו לפני החלון אין ממעטין בה דסתם תבן אינו מבטלו ועתיד להסירו משם ואפי' בשבת יכול הוא להסירו אם ראוי הוא ואינו מוקצה אבל עפר וצרורות מסתמא מבטלו ואינו מסירו וממעטין בו:

עלו בה עשבים. לפני החלון אין ממעטין בה:

רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֵין תּוֹרַת חָצֵר לַגּוֹי. אֵין תּוֹרַת דַּקָּה לַגּוֹי. אֵין תּוֹרַת חָצֵר לַגּוֹי שֶׁאִם הָיָה שָׁרוּי בָעֶלְיוֹנָה אַתְּ מוֹרִידוֹ לֵסוֹר. אֵין תּוֹרַת דַּקָּה לַגּוֹי שֶׁאִם הָיָה שָׁרוּי בַפְּנִימִית אַתְּ מוֹצִיאוּ לֵסוּר. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. יֵשׁ תּוֹרַת חָצֵר לַגּוֹי. שֶׁאִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דָּרִים בַּפְּנִימִית לְעוֹלָם אֵינוֹ אוסֵר 45a עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן יִשְׂרָאֵל. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָקָה לִפְנִים מִבֵּיתוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. בְּיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר וּבָגוֹי אוֹסֵר. מִחְלְפַה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי בָּא. תַּמָּן אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כּוֹתֶל שֶׁהִקִּיפוּהוּ סוּלָּמוֹת מִיכָּן וּמִיכָּן מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאִין מְעָֽרְבִין אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן עַל יְדֵי סוּלָּמוֹת הֵן נִידּוֹנִין כִּפְתָחִים. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ הָעֶלְיוּנִים לִירֵד לְמַטָּן. אֵין דֶּרֶךְ הַתַּתְתּוֹנִים לַעֲלוֹת לְמַעֲלָן.

Traduction

R. Houna dit au nom de Rav: pour le païen, cette règle de la cour n’existe pas (sa présence n’influe en rien), ni celle de l’érection d’un balcon de séparation. Ainsi, lorsqu’il demeure dans la cour externe et qu’à l’intérieure il y a 2 israélites, on imagine qu’il descend dans celle-ci, de façon que tout devient interdit par leur présence simultanée; de même, malgré la séparation élevée sur la porte de la partie intérieure, que rompt le passage habituel vers l’extérieure, il est supposé sortir de l’intérieure pour rendre l’extérieure interdite. Au contraire, selon R. Ila au nom de R. Eliézer, la règle relative à la cour subsiste, en ce que la présence simultanée d’un israélite et d’un païen demeurant dans la partie intérieure ne rendent pas l’extérieure interdite, jusqu’à ce que 2 israélites à la fois habitent l’intérieure. R. Aba dit au nom de R. Juda: si quelqu’un a devant sa maison un balcon haut de 10 palmes, il n’interdit pas la partie contiguë occupée par un israélite, mais interdit celle d’un païen (qui ne bénéficie pas de cette règle). Est-ce que R. Aba ne se contredit pas, puisqu’il dit plus loin (7, 2) au nom de Samuel: si un mur de 10 p. est entouré d’échelles de toutes parts, il faudra poser 2 fois l’eruv (145)Pourquoi dire ici que la séparation suffit à constituer un domaine à part, sans interdit, puisque, malgré la présence des échelles de jonction, chaque cour doit être l'objet d'un eroub spécial ?, sans se contenter d’un seul pour le tout? C’est que dit R. Yossé b. R. Aboun, on ne saurait considérer comme portes ces échelles qui ne sont pas juxtaposées au point de permettre le passage d’un côté à l’autre (voilà pourquoi il faut un double eruv); ici au contraire, où il s’agit de chambre haute et d’une autre en bas, c’est bien l’habitude de ceux du haut de passer en bas pour sortir (de sorte que ce passage forcé peut provoquer l’interdit de cette dernière partie externe), tandis que l’inverse, de monter d’en bas, n’a guère lieu et n’interdit pas le haut.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' לא בשם ר' ינאי דריסת הרגל אסורה ואוסרת. כלומר דר' אילא פליג על האי אוקימתא דר' יוסה אלא דהך בבא אף כהת''ק אתיא דלא פליג ת''ק אדר''ע אלא ברגל המותרת במקומה שאינה אוסרת אבל הכא מכיון שדריסת הרגל דאסורה היא שהפנימית אסורה במקומה ואוסרת על החיצונה אפי' להת''ק כדפרישית במתני':

שכח אחד מן החיצונה וכו'. וקתני בסיפא נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין החיצונה שתיהן אסורות ומפרש לטעמא דהך בבא והדר מדייק עלה:

שכח אחד. כלומר שהרי אם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב טעמא דשתיהן אסורות לפי שהחיצונה אסורה שלא עירבה נקראת שזה שלא עירב עמהן אוסר ונמצא שבטל העירוב והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור והיינו בהחיצונה וכדפרישי' במתני' דמיירי שנתנו עירובן במקום א' והיא החיצונה והרי היא מקום האסור וא''א להפנימית לסגור פתחה ולהשתמש שאין עירובה אצלה:

והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור. ולקמן מדייק עלה:

שכח אחד מן הפנימית וכו'. ואם שכח אחד מן הפנימית ולא עירב אם כן הפנימית אסורה שלא עירבה נקראת וחיצונה אסורה מחמת הפנימית שנתנו עירובן במקום אסור ושדריסת הרגל אוסרת וכלומר אף דבלאו הכי אסורה הפנימית שלא עירבה לטפויי למילתא נקט חדא דהפנימית אסורה מכח שנתנו עירובן במקום אסור ואין עירובה אצלה ודריסת הרגל שלה שאסורה במקומה אוסרת להחיצונ' ועוד שהרי לא עירבה וכדאמרן:

שכח. אמר מר שכח אחד מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות ומדייק ניחא שהחיצונה אסורה שהרי לא עירבה נקראת מחמת זה שלא עירב אלא הפנימית למה אסורה אם מפני שנתנו עירובן במקום אסור והיינו בחיצונה הרי לא נתנו עירובן במקום אסור דקס''ד דהואיל וכולן עירבו חוץ מאחד לאו מקום אסור מיקריא אלא שתאמר מפני שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן בפנימית דריסת הרגל אוסרת ומ''ט אסורה הפנימית:

אמר ר' יוסה. היינו טעמא מכיון שנתנו במקום אחד נעשו כולן רשות אחת וכלומר לא תימא דטעמא שנתנו במקום אסור ומדייקת עלה כדסלקא דעתך אלא דהכא מכיון שנתנו עירובן בחיצונה נעשה הפנימית והחיצונה כולן רשות אחת וא''כ אי אפשר להפנימית לטלטל במקומה שהחיצונה אוסרת עליה אע''פ שאין להחיצונה דריסת רגל על הפנימית מ''מ מכיון שהכל רשות אחת ובחיצונה שכח אחד ולא עירב גם הפנימית אסורה:

אין תורת חצר לעכו''ם וכו'. כדמפר' ואזיל:

שאם היה שרוי בעליונה את מורידו לסור. כלומר שהעכו''ם דינו אם הוא דר בפנימית כרבים הוא ואוסר על החיצונה ואפי' יש בית ועליה באותו חצר והנכרי דר בעליה ויש לו דרך מהעליה לחוץ את מורידו רואה אתה כאילו הוא דר למטה ויש לו דריסת הרגל על החיצונה כדי לאסור על החיצונה:

אין תורת דקה לעכו''ם. שבישראל הדין הוא שאם א' עשה דקה והוא איצטבא לפני פתחו לסימן שסילק עצמו מן החיצונה ואין לו דריסת רגל עליה מהני כמו דין הדקה של בני המבוי אבל עכו''ם אין לו תורת דקה שאפי' עשה דקה לפני הפנימית שהוא שרוי בתוכה את מוציאו כדי לאסור על החיצונה ולפי שאין סילוקו של העכו''ם סילוק שהיום הוא מסתלק ולמחר חוזר בו עד שישכיר רשותו דבהא לא חיישינן שיחזור בו מכיון דנקט דמי:

יש תורת חצר לעכו''ם וכו'. כלומר דאף על גב דאמרינן אין תורת חצר לעכו''ם לענין שאם דר העכו''ם יחידי בפנימית כרבים מיחשב ואוסר על החיצונה היינו דוקא שיהיו שני ישראלים בחיצונה. אבל אם ישראל אחד דר בחיצונה אפי' אם היה ישראל ועכו''ם דרים בפנימית אינו אוסר על החיצון שהרי לעולם אינו אוסר העכו''ם עד שיהיו שניהן ישראל דקיי''ל כרבי אליעזר בן יעקב דריש פרקין וא''כ מאי מהני שהישראל דר עמו בפנימית הא בעינן שנים ישראל ולענין זה יש תורת חצר לעכו''ם שצריך שיהיו שני ישראלים דרים בחיצונה:

ר' בא בשם רב יהודה מי שיש לו דקה לפנים מביתו. כלומר שעשה דקה לפני ביתו גב ה עשרה טפחים בישראל אינו אוסר על בני החצר לפי שבזה סילק עצמו מהן. והוא הדין שאם א' דר בעליה ואחד דר למטה מהני הדקה לסלק עצמו ואין בעל העלייה אוסר עליו דלהכי נקט גבוה עשרה טפחים:

ובעכו''ם אוסר. שאין תורת דקה לעכו''ם כדאמרינן לעיל. והא דהדר נקט להא משום דרמי לדר' בא מדידיה אדידיה כדלקמן:

מיחלפא שיטתיה דר' בא. על הא דקאמר בישראל אינו אוסר פריך דהא תמן לקמן בפרק חלון בהלכה א' קאמר ר' בא בשם רב יהודה דקאמר משמיה דשמואל בכותל שבין שתי חצרות שהקיפוהו סולמות מכאן ומכאן כלומר אפי' הקיפוהו בסולמות משני צדדיו לחצר זו מכאן ולחצר זו מכאן לא אמרינן שע''י הסולמות שיכולין עכשיו לעלות ולירד מזו לזו נעשין החצרות כאחת ומערבין אחד אלא אפי' כן מערבין הן שנים כל חצר וחצר לעצמה ואין מערבין אחד אלמא דסולמות לא מהני ולא מידי ואמאי קאמר הכא דמהני דקה לסלק עצמו ואפי' מזה שדר עמו בעליה:

אמר ר' יוסי בר' בון. שאני היא דתמן על ידי הסולמות הן נידונין כפתחים. כלומר וכי הן נידונין כפתחים כדקאמ' ר' יוסי בר' בון גופיה לקמן שם דמיירי בשלא כיונו הסולמות זה נגד זה ומכיון שלא כיונו נעשו כפתחים בתמיה שאם היה הסולמות מכוונין זה כנגד זה והיה נוח לעלות ולירד מזי לזו היו נידונין כפתחי' שבכותל שהדין בזה שמערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אבל מכיון שאינן מכוונים אינם כפתחים ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

ברם הכא. בדקה דרך העליונים לירד למטה ואין דרך התחתונים לעלות למעלה וכלומר דהא בלאו הכי אין התחתון הדר למטה אוסר על הדר בעליה שאין דרך התחתונים לעלות למעלה אלא בעל העליה הוא שאוסר על הדר למטה לפי שדרך העליונים לירד למטן שכשרוצה לילך לרה''ר צריך לירד ולעביר דרך עליו ואיסר עליו והלכך כשעשה זה הדר למטה דקה גבוה עשרה מראה הוא בכך שאינו רוצה שיעבור דרך עליו ומסלק עצמו ממנו ולפיכך אין בעל העליה אוסר עליו:

הדרן עלך הדר עם הנכרי

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source